בילוי עם ילדים בפסטיבל אינדינגב 2015

חזרנו אתמול מבילוי משפחתי בפסטיבל אינדינגב שהתקיים אי שם בדרום, בחולות של מצפה גבולות.

אינדינגב 2015

הקטנה אמרה: זה המלך של החייזרים. 

אינדינגב הוא פסטיבל מוסיקה בן 3 ימים שמתקיים זו השנה התשיעית. בתור דרומית חובבת מוסיקה הגעתי לפסטיבל כבר בשנתו הראשונה, ומאד אהבתי להיות שם. הפסטיבל התחיל כיוזמה של שני צעירים מקומיים מאזור הנגב שרצו להנות ממרתון הופעות של מוסיקה אלטרנטיבית ישראלית משובחת, המוסיקה שמתנגנת בשוליים ולא מקבלת במה במיינסטרים. הם יזמו והפיקו פסטיבל אישי מרגש, שהיה צנוע בתשתיות ומלהיב ברוח המוסיקלית ובאנרגיה היצירתית שהיתה בו. הפסטיבל מוקם במצפה גבולות שבנגב, ובפסטיבלים הראשונים נהנינו כולנו (היינו כמה מאות ספורות של רוכשי כרטיסים) מבמות צנועות ומהמון מוזיקאים מוכשרים שהתרגשו להופיע בפנינו, בהופעות אישיות, קטנות, שאפשרו להם לתקשר איתנו הקהל המפרגן מכל הלב והנשמה.

השנים חלפו, הילדים נולדו, וחווית הפסטיבל המשיכה ללוות אותנו. מידי שנה לקחנו איתנו את הילדים לפסטיבל להנות מהמוסיקה ולספוג את האוירה. בשנים הראשונות הם הגיעו במנשא, אחר כך נחו על מחצלת, והיום הם כבר יכולים לרוץ ולעמוד לרגלי הבמות ולרקוד מתחת לרמקולים. כלומר, היו יכולים לעשות את זה, אם לא היו כל כך המון של אנשים, גל, נחשול, ים עצום של אנשים שעמדו ליד הבמות ומילאו את מתחם הפסטיבל בצפיפות כזו שלא יכולנו לאפשר לילדים להתרחק עצמאית מאיתנו לכיוון הבמה פן יבלעו בהמון וילכו לאיבוד.

משנה לשנה הפסטיבל הצנוע תפס תאוצה ופרסום והשנה (2015) כבר נהיה כל כך גדול ומבוקש שלדברי השוטרים שעמדו בכניסה מנה כ – 10,000 איש בעלי כרטיסים/ ואו זכות להכנס לשטח הפסטיבל. המון של אנשים שהסתירו לנו את המוסיקה.

אינדי נגב 2015

אינדי נגב 2015. המונים של אנשים שהסתירו את המוסיקה. תסתכלו טוב, כל הנקודות השחורות באופק מתחת לציליות הן אלפי אנשים.

המון אנשים עמדו ליד הבמות כשהיו הופעות. לא רצינו להצטופף ככה ובטח שלא עם הילדים. כשניסינו לשבת מרחוק נאלצנו לצפות בהמון אחר של אנשים שהיה כל הזמן בתנועה בלתי פוסקת. נחשולים נחשולים של אנשים שהולכים הולכים הולכים הולכים מפה לשם ומשם לפה, מול הפרצוף שלך, כל הזמן. כל הזמן בתנועה.

אז מה השתנה בפסטיבל השנה?

הרבה יותר מידי אנשים. פחות מידי במות.

אין מספיק צל. כל הזמן צריך לקושש פיסת צל ותמיד לחלוק אותה בצפיפות עם המוני אנשים (נחמדים). כשיש איתך ילדים זה קשה ולא כייף. הציליות היו מצויינות, רק שלא מספיקות.

בשעות השמש החזקה הילדים נאלצו להצטופף מתחת לציליה בלי הרבה מרחב למשחק ולתנועה חופשית, בלי הרבה אויר נקי… סיגריות מסוגים שונים בישמו את האויר החם שמתחת לציליות. בלי יכולת להתרחק היה לילדים משעמם…. אכן כן. ריחמתי על עשרות התינוקות והפעוטות וגם על ההורים המזיעים שלהם, שניסו לשמור אותם בתעסוקה כלשהיא במקום בטוח בצל. לא קל. אמנם פוזרו ספרינקלרים (מתזי מים) בשלוש נקודות בפסטיבל אבל במיקומים שלא כל כך התאימו לילדים.

אין מספיק שירותים. ספרתי בתוך מתחם הפסטיבל 32 תאי שירותים כימיים (פלוס מינוס) ועוד 4 תאי שירותיים בנויים שהתקלקלו מתי שהוא וננעלו (עד לסיום הפסטיבל). מעטים ולא מספיק נגישים.

אינדינגב 2015

אינדינגב 2015. אין מספיק שירותים.

כל מי שלא רצה לעמוד בתור לשרותים שבתוך המתחם, ושלא היה יכול להתפנות בצד או/ו ושלא היה לו נעים להבאיש את החול ואת מתחם ההופעות או שהיו לו ילדים שהיו צריכים בכל שעה פיפי/קקי נאלץ לצאת החוצה ממתחם הפסטיבל, ולפלס דרכו (עם הילדים) תחת השמש הלוהטת הרחק אל מתחמי השירותים הכימיים המעטים למדי ששירתו את שוכני מתחם הקמפינג העצום. אל חיק הטבע אי אפשר היה להגיע ובצדק. מתחמי הפסטיבל והקמפינג היו מוקפים בפרדס ובשדות שלא היה לעניין להפוך אותם לשירותי שדה.

אז מה עושים? בכל מקרה סובלים… או ששותים הרבה כדי שלא להתייבש ואז נאלצים לסבול את התורים לשירותים, או שלא שותים הרבה כדי שלא להגיע הרבה לשירותים ולוקחים במקום כדורים לכאב ראש. או שמתייבשים (עזרה רפואית היתה שם בשפע). לא הכי כייף.

הפסטיבל היה רועש מידי. הווליומים של ההופעות היו גבוהים השנה הרבה יותר מידי. אני אוהבת מוסיקה בווליום חזק, אבל הווליומים בבימת הקוף (הבמה הגדולה) ובבימת הפיל היו בלתי נסבלים, כואבים באוזניים ומתנגשים אלו באלו בצורה מעצבנת.

אינדינגב 2015

במת הקוף, במה ענקית עם ווליום לא נעים. 

אינדי נגב ידוע בכך שאין איזון ווליום בין צלילי הבמות השונות, ושהסאונד של הההופעות המקפיצות מפריע לשמוע את ההופעות השקטות יותר. כנראה שהשנה החליטו להתמודד עם העניין בכך שפשוט הגבירו ווליום בכל אחת מן הבמות, יעני אבולציה של הסאונד. מי שחזק יותר מנצח. במת הפיל ניצחה ובגדול את במת החיפושית המקסימה שקרסה תחת התחרות הלא הוגנת.

אוף זה היה כזה לא כייף כל הרעש הזה. איך אפשר להנות ככה ממוסיקה? ילדים קטנים הרכיבו אוזניות נגד רעש. לאחרים שמו מסתמי אוזניים כתומים. אחרים סתם שוטטו המומים מהחום והרעש או נשרכו אחרי ההורים.

הליינאפ… עניין של טעם אבל לי היתה חסרה מוסיקה ישראלית שמושרת בעברית. לטעמי היו יותר מידי הרכבים ויוצרים ששרו באנגלית, וישראלים ששרים באנגלית נשמעים לי בדרך כלל לא אמינים, מתאמצים מידי.
בבימת הפיל בחלק מהזמן הסאונד של השירה היה עמום והתקשיתי להבין את המילים. חבל כי שם דווקא כן שרו די הרבה בעברית. בקיצור סאונד חזק מידי שהשטיח את המוזיקה ולטעמי פחות מידי יוצרים שכותבים ושרים בעברית.

ובבימת החיפושית? הבימה המוצלחת השנה לדעתי, הבמה הצנועה, שמאפשרת אותנטיות, שבה האמן יכול ליצור קשר עם האנשים שבקהל, לדבר איתם, לשיר להם, לרקוד איתם,

אינדינגב 2015 נטע וינר

נטע וינר מתקשר עם הקהל בבימת החיפושית. במת אינדי אותנטית.

אינדינגב 2015 נטע וינר

נטע וינר רוקד עם אורח מהקהל. ככה צריכה להרגיש הופעה בפסטיבל אינדי.

דווקא שם  בבמת החיפושית המקסימה שנדחקה לצד – אי אפשר היה לשמוע כמו שצריך כי הסאונד המטורף המעצבן והלא מתחשב מבימת הפיל הסמוכה הרעיש ומחק באלימות את הנסיונות של המוזיקה העדינה להשתחרר אל אויר העולם.

אינדינגב 2015 יעל דקלבאום

יעל דקלבאום המקסימה נלחמת בחירוף נפש עם רעשי הסאונד האלימים מהבמה הסמוכה ומסיימת הופעה עדינה תוך גיוס כוחות על. מלחמות סאונד בין הבמות באינדינגב 2015.

נקודה למחשבה: רוב האמנים שמגיעים להופיע באינדינגב מוגדרים כנראה כאמני אינדי. כנראה שיש להם מוזיקה אישית ומיוחדת, והם לא רגילים להופיע מול קהל של אלפים. בשביל להופיע בפסטיבל, בבמות הקוף והפיל, האמנים האלו נאלצים להכין הופעה מיוחדת, שלדעתם תוכל להחזיק במת ענק וקהל של אלפים. הם לא רגילים לעשות את זה, הם מתרגשים מידי. מבועתים, אולי. ואז אין ריכוז מקסימלי של האמן ביצירה שלו במהלך הההופעה והמוזיקה לא עוברת. קחו למשל את להקת גיין בורדו, שהופיעה על במת הענק בערב שישי. הלהקה הצנועה והאישית הזו כוללת זמרת בעלת קול קטן ויפה, ועוד 2 חברים. מנגנים מוזיקה ענוגה ועדינה בכלים עדינים. לדעתי הפורמט העדין שלהם לא החזיק את במת הענק באותו ערב.

ואפרופו להקת גיין בורדו: דורון טלמון הזמרת סיפרה לקהל כי לאחר ארבע פעמים בהן שלחו חברי הלהקה בקשה להופיע באינדינגב, סוףסוף בקשתם אושרה והנה הם מופיעים, הערב. ואני שואלת, איזה מין אינדי מוזר מוכרים לנו פה? רק אחרי שתגיעו לגלגלצ ותמלאו הופעות תוכלו להופיע באינדינגב?  איזה מוזיקת אינדי ישראלית בדיוק הפסטיבל מעוניין לקדם? מוזיקת אינדי דוברת אנגלית שמנוגנת מעל במות ענק לקהל של אלפים? אולי הגיע הזמן להגדיר מחדש למה הכוונה במוזיקת אינדי.

מארגני הפסטיבל, שאיני יודעת מי הם, השקיעו בהפקת ענק מדהימה ומלהיבה ביותר. עד לא מזמן הפסטיבל הזה היה נפלא ושונה ומהמם באוירת האחרות שבו. פעם הגיעו לשם כל מיני אמנים מיוחדים, לא בהכרח מוזיקאים. היו ציירים, מאיירים, כותבי עיתוני נישה, וכל מיני אנשים מיוחדים שחשפו ומכרו את מעשה ידיהם המקומי והמיוחד. היום אין שם כאלו. אפשר כן למצוא שם דוכני תכשיטים סתמיים, בגדי יד שנייה… ספרים משומשים. זה לא אינדי, זה סטנדרט. 

הפקת הענק עדיין מדהימה ומתוקתקת, אבל היא לא מספיק גדולה בשביל לספק את צרכי 10,000 האנשים שפוקדים את הפסטיבל. או שתמכרו פחות כרטיסים, או שתשנו את תשתיות הפסטיבל… תתאימו אותן להמון האדם שהזמנתם אליו. ואם אתם קוראים לפסטיבל 'אינדי', אולי תחזירו אותו להיות באמת אינדי? (תוותרו על במות ענק מרוחקות ותקימו במקומן הרבה במות צנועות שמאפשרות לקהל ולאמנים להרגיש בנוחות אלו את אלו…) הפסטיבל מתקדם לקראת שינוי צורה למפלצת מוזיקלית מרוחקת ומנוכרת. כבר כמעט לא אינדי.

לזכות מארגני הפסטיבל עומד מחירו הסביר לגמרי של כרטיס הכניסה. השנה כרטיס עלה 300 ש"ח לכל השלושה ימים וזה נראה לי סכום הוגן ומתאים. אולי אפילו נמוך אם הפסטיבל היה מצליח לכלול ליינאפ מוצלח שיוצר ושר בעברית, כולל הרבה במות אינדי קטנות שמאפשרות מגע קרוב ואישי בין האמן לקהל במקום במות ענק מנוכרות, מצליח להשיג הפרדה אקוסטית של הסאונד של הבמות, ווליום הגיוני להופעות, פי שלושה תאי שירותים, פי שתיים לפחות ציליות, פי שלושה דוכני אוכל ושתייה קרה במחירים סבירים, ועוד.

אנחנו דרומיים, וגרים יחסית קרוב לפסטיבל. אחרי לילה קשה במתחם הקמפינג הצפוף והדי מסוכן (המוני צעירים ידידותיים ושיכורים למדי מדליקים גזיות על מחצלות בין אוהלים צפופים כשהם מתעלמים מבקשת המארגנים שלא להדליק שם אש), קיפלנו את האוהל ואת הילדים וחזרנו הביתה.

אינדינגב 2015 קמפינג

מתחם קמפינג עמוס וצפוף. לא כייפי להצטופפות משפחתית. 

ישנו בבית ולמחרת הפקדנו את הילדים (שלא רצו לחזור לאינדינגב) אצל סבא וסבתא וחזרנו לבדנו לפסטיבל. היה הרבה יותר קל לבקר בפסטיבל בלי הילדים. 

לסיכום, לא ממליצה לקחת ילדים צעירים לפסטיבל אינדינגב, אלא אם הם ממש רוצים ו/או אוהבים הופעות. 

לדעתי במתכונתו הנוכחית הוא אינו פסטיבל שמתאים למשפחות. הוא לא מתאים לשהות ארוכת טווח עם ילדים. אין תנאים נוחים, אין מספיק צל, אין מספיק שירותים, חם, רועש, המוני. לילדים אין כל כך חוויה של מוסיקה או של ביחד. עם ילדים צעירים מאד זו השרדות לשמה.
וגם, לילדים משעמם שם.

תוספת מעודכנת: מאז כתיבת הפוסט התקיים פסטיבל אינדי נגב 2016, שבו נהנינו הרבה יותר. הליינאפ כלל יותר יוצרים עצמאיים שכותבים ושרים בעברית, כלל עוד 2 במות קטנות ואינטימיות יחסית, ובאופן כללי היה מוצלח הרבה יותר מזה של 2015 אליו מתייחס הפוסט. עדיין, לדעתי הפסטיבל לא מכוון לילדים ולבילוי משפחות ואני לא רואה בכך רע, ממליצה בחום שלאינדינגב הבא תמצאו לילדים ביביסיטר ולכו לבד. 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s