מהו משחק שמתאים בעיני לכל המשפחה? ובכן זהו משחק בו ההורה יהנה באמת לשחק עם הילדים.
כדי שזה יקרה, רצוי שהמשחק יציב אתגר פשוט ועם זאת לא קל מידי וגם לא קשה מידי. שיהיה מאוזן נכון בין מזל למחשבה, מעוצב טוב, מיוצר ברמת איכות גבוהה, ובעל אתגר משחקי מאתגר שמתחדש ממשחק למשחק. וכדי שיתאים לכל בני המשפחה הישראלית רצוי שיהיה כתוב בעברית.
הפוסט הזה מוסיף על פוסט קודם בו הצגתי משחקי קלפים שאהבתי ושמתאימים לכל המשפחה.
ילדים רגישים לזיופים. הם יודעים מתי ההורה משתעמם לשחק איתם, או מתי הוא נותן להם לנצח ולא באמת משחק את המשחק שלו… ואם רוצים להנות ביחד רצוי לבחור במשחק שימצא חן גם בעיני ההורה.
אצלנו במשפחה, אלו הם (נכון לעכשיו) המשחקים שגם המבוגרים נהנים לשחק בהם עם הילדים:
שמונה וחצי
משחק קלפים מוצלח של משחקי שפיר. יכול להתאים מנסיוני מגיל 7+, אם כי על האריזה כתוב 9+.
משחק קלפים זורם ומהיר, שבו נפטרים מקלפים שנמצאים ביד בהתאם למספרים שכתובים עליהם. החוקים פשוטים אבל כדי לשחק בהנאה צריך לדעת למנות עד 10. מתאים ל 2-5 משתתפים.
משחק קומפקטי וסימפטי שאפשר להכניס לתיק ולקחת לכל מקום. מייצר אתגר משחקי נחמד שמתחדש ממשחק למשחק. אצלנו משוחק הרבה, גם בין הילדים לבין עצמם וגם איתנו המבוגרים.
זנזיבר
עוד משחק מצויין של משחקי שפיר. מתאים לגילאי 5+, מיועד ל 2-5 משתתפים. מתאים בעיקר לילדים צעירים אבל לא רק.
המשחק פשוט ביותר וגם חינני ומשמח (מדגים כמה עיצוב טוב יכול להשפיע על חוויה משחקית). גם כאן העקרון הוא להפטר מקלפים, אבל בשונה ממשחקים דומים כאן אין צורך להכיר ספרות אלא לצרף בעלי חיים זהים.
משחק מהיר, חמוד, וביחד עם היותו מתאים לצעירים מציע אתגר גם להורים כי משהו במשחקיות שלו עובד מצויין.
שמתי לב שהמשחק לא זמין למכירה בכל החנויות לאחרונה, אבל ראיתי שאפשר לקנות ברשת. למשל מ כאן, או מ כאן.
פיקומינו
משחק אהוב אצלנו. משחק ותיק של פוקסמיינד. מתאים לגילאי 8+ או לילדים שיודעים לחשב ולסכום לפחות עד ל – 36.
המשחק קטן מימדים (למרות שבתמונה נראה גדול) וכולל 8 קוביות, ו – 36 אריחי משחק.
מטרת המשחק היא להשיג כמה שיותר תולעים והדרך להשגתן משעשעת ומהנה ותלויה הן במזל והן במחשבה. כדי להשיג תולעים יש להטיל את הקוביות ולקוות שיצאו מספרים גבוהים, וגם תולעים. באם לא יצאו כאלו, מה שקורה לעיתים מזומנות, סופרים וסוכמים את סכומי הקוביות ובודקים את מי מהן משתלם להשאיר, כאשר את שאר הקוביות מטילים שוב, ושוב, עד לסיום התור. כל מהלך של המשחק מחייב חיבור של מספרים, חיבור קליל יש לאמר, אבל בכל זאת פעולה חשבונית. לילדים שאוהבים חשבון זה משחק מצויין, וגם למבוגרים שלא אוהבים חשבון (כמוני) זה בכל זאת משחק כייפי. החיבור הזה אינו מעיק. ועם זאת, חיבור זה חשבון ובכל זאת להערכתי פיקומינו אינו משחק לימודי, נראה שהמטרה כאן היא כייף והנאה. חיבור המספרים הוא אמצעי במשחק, ואינו מטרה. וזה פלוס גדול בעיני כי כך מתאמנים בחיבור ובכייף.
ביחד עם הפלוס מגיעים שני מינוסים, (חשוב לציין ששניהם לא קשורים במשחקיות או באיכות).
מינוס ראשון קשור בסיפור המסגרת שמתאר תולעים צלויות. למרות שאינני צמחונית או טבעונית אני בטוחה שלתולעים מתוקות כאלו אפשר לייחס יעוד אחר מאשר להצלות בגריל.
המינוס השני גדול… לאחרונה המשחק נעלם מהחנויות! מה שמאד חבל כי לדעתי זהו משחק טוב.
לסיכום
ממליצה על שלושה משחקים שהמבוגרים והילדים אצלנו במשפחה אוהבים לשחק בהם:
לצעירים ולהורים ממליצה על משחק הקלפים זנזיבר, שמאכלס חיות מתוקות. זהו משחק מהיר וידידותי שמעוצב בצורה מזמינה ונעימה, ובו יש להפטר מקלפים באמצעות הנחתם לפי כללים מסויימים – אבל מי שלא מצליח להפטר מקלפיו בזמן עלול לשלם מחיר… משחק חמוד ביותר.
לילדי בית הספר היסודי ומעלה ולהוריהם, ממליצה על המשחק שמונה וחצי, שהוא משחק קלפים זורם ומהיר שבו יש להפטר מקלפים בהתאם לחוקיות מסויימת הקשורה למספרים שעליהם. כדי לשחק במשחק צריך לדעת למנות עד עשר, מה בא לפני ואחרי.
לילדים ולהורים ששולטים כבר בחיבור מספרים לפחות עד למספר 36, אני ממליצה גם על המשחק פיקומינו, שבו מטילים קוביות ומחשבים כדאיות במטרה לאסוף כמה שיותר תולעים.
תולעים, חיות, מספרים, … הכל הולך. אני מאמינה שעם משחק טוב וחיבוק חם גם שבת גשומה בבית עם ילדים משועממים יכולה להתעצב לחוויה מרחיבת לב. העיקר להצליח לבחור במשחק המתאים והנכון.